<h1>ארחות חיים דין קנין סימן א'</h1>
<h2>דף ז.</h2>
הקנה אחד כלי למוכר כדי שיקנה הלוקח אותו הממכר זכה (ללוקח) [הלוקח] אע"פ שהקנה לו הכלי על מנת להחזירו לו נקנה המקח וזכה בו הלוקח שמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה אע"פ שלא תפש המוכר כל כלי שהקנהו חלף ממכרו אלא אחז מקצתו ואחד המקנה לו מקצתו קנה הלוקח והוא שאחז ממנו כדי שיעור כלי או יאחזנו אחיזה שהוא יכול לנתק את כל הכלי מיד המקנה לו לפיכך אם הקנה לו במקצת הבגד צריך שיאחז מן הבגד כדי שלש אצבעות [שאם יפסוק ממקום שאחז הרי הוא כלי בפני עצמו ששלש אצבעות מבגד קרוי כלי. וכן אם אחז פחות משלש] ויכול לנתק כל הכלי הרי זה קנה.
<h2>דף מד.</h2>
כתב הר"ם במז"ל כל המטלטלין קונין זה את זה. כיצד החליף פרה בחמור או יין בשמן אע"פ שמקפידין על הדמים ושערו כמה שוה [זה וכמה שוה זה] ואח"כ החליפו כיון שמשך האחד או הגביה קנה השני המטלטלין האחרים בכל מקום שהן ונעשו ברשותו אע"פ שלא משכן. הקרקעות נקנין בכסף וכן בשטר כשנוסח השטר בלשון בעל דבר כגון נוסח הגט לאשה (וכן בשטר מכר או מתנה) שכתב לו (שהרי) [שדי] מכורה לך וכל שאר הנוסח אלא שאין צריך לכתוב וכל שום אוחרן וחניכא לפי שתקנה זו בגיטין בלבד אבל בשטרות שלנו שנוסח שלהן בלשון עדים אין קונין בהן ואינן אלא לראיה. וכן קונין בחזקה והוא נעל וגדר ופרץ כל שהוא וכן קונין בחליפין והוא קנין סודר. וכשם שהקרקעות נקנות בקנינים אלו זוכין ג"כ בשכירות בקנינים אלו.
<h2>דף מו.</h2>
זה הקנין אינו צריך להיות בפני עדים. אלא אם היה בינו ובין חברו קנה שלא הצריכה תורה עדים בדיני ממונות אלא בכופר. אבל המוכר או הנותן או השוכר או המשאיל וכיוצא בהן אין צריך עדים אלא כיון שקנה הקונה בדרך מן הדרכים שקונין בהן בין בהגבהה בין במשיכה בין במסירה בין בקנין בין בכסף בין בשטר בין בחזקה קנה ואע"פ שאין שם עדים.
<h2>דף מז.</h2>
הקרקעות והעבדים ושאר כל המטלטלין כל אחד מהן [נקנה] בחליפין והוא הנקרא קנין. ועיקר הדרך הזאת שיתן הקונה למקנה כלי כל שהוא ויאמר לו קנה כלי זה חלף החצר או היין או העבד או הבהמה שמכרת לי בכך וכך. כיון שהמוכר הגביה את הכלי וקנהו. קנה הלוקח אותה קרקע או אותן המטלטלין אע"פ שעדיין לא משכן ולא נתן הדמים ואין אחד מהן יכול לחזור בו. אין קונין אלא בכלי ואע"פ שאין בו שוה פרוטה. ואין קונין בדבר שהוא אסור בהנאה ולא בפירות ולא במטבע ואין קונין בכליו של מוכר אלא בכליו של לוקח. ויש כותבין והשתא דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר טוב לעשות הקנין בכליו של עדים ונותן למקנה ולימא ליה בההיא הנאה שאנו נותנין לך כלינו זה אתה גומר ומקנה לפלוני חפץ זה ואוחז המקנה בכלי עד טפח והוא דבר חשוב ואומר לו חתוך מה שבידך אם תרצה ע"כ.
זה שכותבין בשטרות וקנינו מפלוני בכלי הכשר לקנות בו בכלי להוציא פירות וכיוצא בהן הכשר להוציא איסור הנאה לקנות בו להוציא כלי של מוכר.
